דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר לא דורג

אוכלוסיה


נוצר ב-6/29/2008

שיעורי תמותה

שיעור תמותה גולמי הוא מספר הנפטרים בתקופה מסוימת ביחס למספר התושבים (כפול 1000). במילים אחרות: שיעור התמותה הגולמי מבטא את מספר הנפטרים על כל 1,000 איש באוכלוסייה באותה תקופה. 

שיעור תמותה סגולי הוא מספר הנפטרים בקבוצה מסוימת (קבוצת גיל למשל) ביחס למספר התושבים באותה קבוצה (כפול 1000). 

שיעור תמותה מתוקנן הוא שיעור הנותן אומדן לשיעור באוכלוסייה הנבדקת אם התפלגות הגילים באוכלוסייה זו הייתה זהה לזו של אוכלוסיית תקן. התקנון מאפשר להשוות בין אוכלוסיות שונות, הנבדלות בהרכב הגילים (למשל ביישובים שונים), בכך שנעשה שימוש באותה אוכלוסיית תקן לכל היחידות אותן משווים. השימוש בשיעורים מתוקננים הוא רק לצורכי השוואה (לערכם של השיעורים המתוקננים כשלעצמם אין משמעות).

שיעורי התמותה גבוהים יחסית בשנת החיים הראשונה (תמותת תינוקות), אחר כך הם יורדים ירידה ניכרת ונשארים ברמה נמוכה מאוד עד גיל 30-40, ולאחר מכן עולים השיעורים ככל שעולה הגיל.
לדוגמא, בשנת 2001 נפטרו בישראל 5.8 תינוקות עד גיל שנה לכל 1000 לידות. מבני 10-14 נפטרו 0.3 לכל 1000 ילדים בגילים אלה. בקרב בני 35-39 נפטרו 1.1 לכל 1,000 איש, ומגיל 60 בערך חלה עלייה תלולה בשיעור התמותה, והוא הגיע ל-16 נפטרים לכל 1,000 איש בקבוצת הגיל 65-69 ולשיעורים גבוהים הרבה יותר בגילים מבוגרים יותר.

בשנת 2002 נפטרו בישראל 38 אלף תושבים. שיעור התמותה נותר 5.8 פטירות לכל 1,000 תושבים באוכלוסייה, בדומה לשנה שקמה לה. למעשה, שיעור זה יציב מאז 1996, והוא נמוך מזה שהיה בעשורים הקודמים. בשנתיים שלאחר מכן חלה ירידה בשיעור התמותה. מספר הנפטרים בשנת 2004 עמד על 37,757 ושיעור הפטירות לכל 1,000 איש עמד על 5.55. שיעור זה והשינויים, החלים בו, משקפים את ההפסד של האוכלוסיה מתמותה, אך הם אינם משמשים מודד למצב הבריאות של האוכלוסיה, מאחר וזה מושפע לא רק משיעורי התמותה בכל קבוצת גיל, כי אם גם ממשקלה של האוכלוסייה בכל קבוצת גיל. כאשר שכבת הקשישים גדלה, גם שיעור התמותה הכולל גדל.

שיעור התמותה הגולמית בישראל לכל 1,000 איש נמוך במידה ניכרת משיעור התמותה בארצות ה-OECD, וכאמור, שומר על יציבות בשנים האחרונות. כמו כן ברבות מהארצות הללו, ובכלל זה ישראל, ישנה מגמת ירידה בשיעור התמותה כתוצאה משיפור התנאים הרפואיים והכלכליים. 

שיעור התמותה הגולמית בארצות ה-OECD בשנת 1990 (ל-1000 איש)


שיעור התמותה הגולמית בארצות ה-OECD בשנת 2003 (ל-1000 איש)


בקרב היהודים שיעור התמותה גבוה מזה של כלל האוכלוסייה. 

שיעורי תמותה גולמיים בישראל
  כלל האוכלוסייה יהודים
שנה זכרים נקבות זכרים נקבות
1975 – 1979 7.5 6.3 7.9 6.6
1980 – 1984 7.2 6.3 7.8 6.8
1985 – 1989 7.0 6.2 7.7 6.8
1990 – 1994 6.6 6.0 7.3 6.6
1995 – 1999 6.4 6.0 7.1 6.8
2000 – 2004 5.9 5.6 6.7 6.5
2002- 2006 5.8 5.6 6.5 6.5
2005 * 5.7 5.6 6.4 6.5
 


בשלושים השנה האחרונות חלה הירידה בשיעורי התמותה בכלל האוכלוסייה בישראל. אם בודקים את האוכלוסייה היהודית, עליה נמנה המגזר הצברי, הרי שמגמה הירידה בשיעורי התמותה ניכרת היטב בקרב הגברים היהודים, ואילו בקרב הנשים היהודיות ניכרת דווקא מגמת יציבות בשיעורי התמותה.

עם זאת במחקר של הלמ"ס נמצאו הבדלים בין אזורים שונים בארץ, ובין היתר נמצא כי שיעור התמותה המתוקנן (המנטרל את השפעת הרכב האוכלוסיה בכל אזור) בנפות יהודה ושומרון, ירושלים ופתח תקווה (המתאפיינים באוכלוסיה דתית וחרדית) נמוך מהממוצע ומשאר האזורים בארץ. מכאן ניתן להסיק כי שיעור התמותה של המגזר הצברי הלא-דתי בארץ גבוה מעט מזה של כלל האוכלוסייה היהודית. 

גורמי תמותה

שתי קבוצות של מחלות גורמות ליותר ממחצית הפטירות בישראל: מחלות לב ומחלות של כלי דם. אלו מהוות סיבה לשליש מהפטירות (אם כי בתמותה ממחלות לב נרשמה ירידה מאז שנות השבעים). מחלות הסרטן הן הסיבה לרבע מהפטירות בישראל. 

פטירות ושיעורי תמותה לפי סיבות נבחרות, 2004
סיבת הפטירה מספרים מוחלטים אחוז מסך כל הפטירות שיעורים ל-100,000 תושבים
סה"כ 37,757 * 100.0 * 555
מחלות זיהומיות 1,062 2.8 15
שאתות ממאירות 9,280 24.6 138
סוכרת 2,526 6.7 37
מחלות לב ולחץ דם 7,879 20.9 115
מחלות כלי דם שבמוח 2,640 7.0 39
מחלות הקשורות למערכת הנשימה 2,637 7.0 39
מחלות כבד וכליה 2,149 5.7 32
תאונות 1,323 3.5 19
פגיעה עצמית מכוונת 411 1.1 6


על רמת התחלואה והתמותה משפיעים גורמים ביולוגיים, סביבתיים, תרבותיים, כלכליים וחברתיים. השינויים, שחלו במרוצת השנים בגורמים אלה, האריכו את תוחלת החיים של האוכלוסייה בעולם – ובכלל זה בישראל – והקטינו את שיעורי התמותה.

המחלות הזיהומיות (כגון שחפת, חצבת, שעלת ואדמת), שהיו נפוצות בעבר, נעשו מחלות נדירות בעולם, וכמעט נעלמו בארצות המערב. מחלות כרוניות, פגיעות מתאונות למיניהן ותחלואה, הקשורה לזיקנה, להשמנה ולזיהומים סביבתיים נעשו שכיחות יותר.

שירותי הרפואה בישראל הם מהמתקדמים בעולם, ואף שהנגישות של האוכלוסייה לטיפולים רפואיים אינה שווה, ומותנית בעיקר ברמת ההכנסה, עדיין רוב האוכלוסיה הישראלית נהנה מרפואה ברמה גבוהה מאד. זו גם אחת הסיבות העיקריות לתוחלת החיים הגבוהה בישראל.

התפלגות סיבות המוות באוכלוסייה היהודית שונות אך במעט מזה של כלל האוכלוסייה. 

פטירות ושיעורי תמותה של יהודים לפי סיבות נבחרות, 2004
סיבת הפטירה מספרים מוחלטים אחוז מסך כל הפטירות שיעורים ל-100,000 תושבים
סה"כ 33,092 * 100.0 * 636
מחלות זיהומיות 941 2.8 18
שאתות ממאירות 8,368 25.3 161
סוכרת 2,173 6.6 42
מחלות לב ולחץ דם 7,078 21.4 136
מחלות כלי דם שבמוח 2,368 7.2 46
מחלות הקשורות למערכת הנשימה 2,336 7.1 44
מחלות כבד וכליה 1,922 5.8 37
תאונות 993 3.0 18
פגיעה עצמית מכוונת 342 1.0 7
 

 

פטירת תינוקות במדינת ישראל

שיעור תמותת תינוקות הוא מספר התינוקות עד גיל שנה, שנפטרו בתקופה מסוימת, ביחס למספר הלידות באותה תקופה.

שיעור תמותת התינוקות הוא אינדיקטור מרכז להשוואת מצב הבריאות והתמותה בין אוכלוסיות. הוא גם משפיע מאד על תוחלת החיים.

תמותת התינוקות בישראל נמצאת בירידה תלולה מאז שנות החמישים. שיעור תמותת התינוקות ירד ב-3% בשנה בממוצע מ-37 פטירות ל-1000 לידות-חי במחצית השניה של שנות החמישים (ב-1949, כשהגיעה העליה הגדולה מארצות אסיה ואפריקה, הגיעה התמותה אף ל-49 ל-1000) ל-26 פטירות לכל 1,000 לידות-חי בשנים 1965-1969, ל-11 פטירות לכל1,000 לידות-חי בשנים 1985-1989 ול-6 פטירות לכל 1,000 לידות-חי בשנים 1995-1999.

בשנת 2006 הגיע שיעור תמותת התינוקות בכלל האוכלוסייה ל-3.9 פטירות לכל 1,000 לידות חי. בקרב היהודים עמד שיעור תמותת התינוקות באותה שנה על 2.9 פטירות לכל 1000 לידות-חי, ובקרב הערבים עמד שיעור תמותת התינוקות על 6.7 פטירות לכל 1000 לידות-חי. ההבדלים בין האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית איפוא גדולים. בתוך האוכלוסיה דוברת הערבית ניכרים הבדלים בין המוסלמים, הנוצרים והדרוזים (ראו פירוט בערכים נפרדים במדריך זה).

בארצות ערב השכנות שיעור פטירת התינוקות גדול בהרבה: במצרים השיעור הוא 44 פטירות לכל 1000 לידות, בירדן 31, ובסוריה 24 (אם כי רישום הפטירות שם לוקה בחסר).

שתי סיבות המוות העיקריות בקרב תינוקות בישראל כיום הן מומים מולדים ופגות, אף שבתמותה כתוצאה מפגות חלה ירידה חדה בשנות השמונים, בעקבות פיתוח תרופה לטיפול באי בשלות ריאות של פגים. 

שיעורי תמותת תינוקות לפי סיבות נבחרות וגיל המוות, 1974 - 2004
  1974-1970 1984-1980 1994-1990     2004-2000 *
  סה"כ סה"כ סה"כ סה"כ 6-0 ימים 27-7 ימים 364-28 ימים
סך כל הפטירות 21.9 14.4 8.8 5.0 2.3 0.9 1.8
מחלות זיהומית של המעיים 1.6 0.1 0 0 - - 0.0
מחלות זיהומיות וטפיליות אחרות 0.6 0.4 0.2 0.1 - - 0.1
דלקת ריאות 2.0 0.7 0.1 0.0 - - 0.0
מומים מולדים 4.9 3.3 2.5 1.2 0.6 0.3 0.4
סיבות סב-לידתיות 9.9 5.8 3.6 2.4 1.5 0.5 0.3
סיבות חיצוניות 0.4 0.3 0.3 0.1 - - 0.1
סיבות אחרות 2.5 3.4 1.9 1.2 0.2 0.1 0.9


אין בידינו נתונים אודות התפלגות סיבות המוות של תינוקות במגזר הצברי הלא דתי, אולם ניתן להסתמך על הנתונים המתייחסים לכלל האוכלוסייה היהודית (ראו בטבלה להלן), וזאת מתוך הנחה כי לא קיים הבדל משמעותי בין סיבות המוות במגזר הצברי הלא דתי ואלו שבכלל האוכלוסייה היהודית. 

על-פ י נתוני 2001, בקרב היהודים סיבת המוות המובילה היא פגות , שגרמה ל- 56% מתמותת התינוקות, (לעומת 26% באוכלוסית דוברי הערבית). 22% ממקרי המוות של תינוקות יהודיים ארעו עקב מומים מולדים (לעומת 38% בקרב האוכלוסיה דוברת הערבית) . 4% ממקרי המוות של תינוקות נגרמו עקב מחלות זיהומיות (לעומת 8% באוכלוסיה הערבית). 

שיעורי תמותת תינוקות בישראל לפי דת

 

יהודים

מוסלמים

דרוזים

נוצרים (גם שאינם ערבים)

1959-1969

32.1

60.6

54.3

46.1

1969-1965

20.8

43.8

43.8

32.7

1979-1975

15.0

32.6

32.1

20.9

1989-1985

8.8

17.4

16.0

12.1

1999-1995

5.0

9.6

8.6

5.4

2002

4.0

9.1

7.0

2.8

2006-2004

3.1

8.0

 

 



שיעור תמותת התינוקות בישובים היהודים נמוך וההבדלים בין הישובים השונים אינם משמעותיים, ועל כן ניתן להניח ברמה גבוהה של וודאות ששיעור תמותת התינוקות במגזר הצברי הלא-דתי זהה כמעט לחלוטין לזה שבכלל האוכלוסייה היהודית.

תוחלת חיים במדינת ישראל

תוחלת חיים היא מספר השנים הממוצע שאדם צפוי לחיות מגיל מסוים על בסיס שיעורי התמותה (הסגוליים) בכל גיל בתקופת ההתייחסות.
תוחלת חיים בלידה היא תוחלת חיים לתינוק שנולד.

תוחלת החיים בלידה (בגיל 0) בשנת 2006 הייתה בישראל (ללא הבחנה בין המגזרים) 78.5 שנים בקרב גברים ו- 82.2 שנים בקרב נשים.

מאז קום המדינה עלתה תוחלת החיים של האוכלוסיה היהודית בארץ בכ-14 שנים. עליה תלולה במיוחד (מעל 5 שנים לגברים ומעל 4 שנים לנשים) נרשמה בעשור הראשון, למרות שיותר ממחצית ממיליון העולים שהגיעו באותו עשור היו יוצאי מדינות שבהן היתה תוחלת חיים נמוכה מאוד. מסוף שנות החמישים ועד שנת 2006 חלה עליה של כ-10 שנים בתוחלת החיים של גברים ועלייה של 10.9 שנים בקרב נשים. גידול זה היה הדרגתי במשך כל התקופה.

יש לציין כי גם תוחלת החיים של האוכלוסיה הערבית עלתה גם כן באופן ניכר, אבל נותרה עדיין נמוכה מזו היהודית, בעיקר בשל תמותת תינוקות גבוהה יותר בקרבה. בשנת 2006 היתה תוחלת החיים בקרב הערבים 78.1 שנים לנקבות ו-74.6 שנים לזכרים. 

תוחלת חיים יהודים וכלל האוכלוסייה, 1949 - 2006
   גברים    נשים   
   כלל האוכלוסייה  יהודים יהודים ואחרים ערבים כלל האוכלוסייה יהודיות יהודיות ואחרות ערביות
1949    64.9       67.6    
1954-1950    67.2       70.1    
1959-1955    69.0       71.8    
1964-1960    70.6       73.1    
1969-1965    70.2       73.4    
1974-1970  70.1  70.6     73.4 73.8    
1979-1975  71.2  71.7     74.7 75.3    
1984-1980  72.7  7.1     76.1 76.5    
1989-1985  73.8  74.1     77.4 77.8    
1994-1990  75.1  75.5     78.8 79.2    
1995  75.5  75.9     79.5 79.8    
1999-1996  76.2  76.7 76.6 74.6 80.2 80.5 80.5  77.2
2004-2000  77.4  78.1 77.9 74.8 81.6 82.0  81.9 78.3
2005   78.3  79.0 78.7 75.0 82.2 82.6  82.6 78.7
2006   78.5 79.2  79.0 74.6 82.2 82.7  82.7 78.1


תוחלת החיים של צעירים בישראל (בכל המגזרים) גבוהה אף יותר מהתוחלת הכללית באוכלוסיה. יותר ממחצית ממספר הנקבות, שנולדו בשנים 2001 עד 2005, צפויות לחיות למעלה מ-84 שנים, ויותר ממחצית מהזכרים, שנולדו באותן שנים, צפויים לחיות למעלה מ-80 שנים. 25% מהנקבות בקירוב ו-16.5% מהזכרים, שנולדו בשנים 2001 עד 2005, צפויים לחיות לפחות 90 שנים, זאת בהנחה שדפוסי התמותה לא ישתנו.

בהשוואה בין-לאומית נמצאים הגברים הישראלים בקבוצת המדינות עם תוחלת החיים הגבוהה ביותר. על פי הדו"ח של ארגון הבריאות העולמי לשנת 2006, אשר מדווח על נתונים לשנת 2004, לגברים הישראלים תוחלת חיים הנמוכה בשנה אחת (נתון מעוגל) מיפן (79 שנים), הנמצאת במקום הראשון. לגברים בקנדה, שוודיה, שווייץ, איטליה ואוסטרליה תוחלת חיים דומה לזו של הגברים בישראל. הנשים הישראליות מדורגות נמוך יותר. תוחלת החיים שלהן נמוכה בארבע שנים מזו של המובילה – יפן (86). לנשים ביוון, אוסטריה, פינלנד, גרמניה, נורווגיה, ניו-זילנד וסינגפור תוחלת חיים דומה לזו של הנשים בישראל.

בארצות הערביות השכנות תוחלת החיים קרובה ל-70 שנה, עם הבדלים בין הארצות: במצרים – 65 לגברים ו-68 לנשים; בירדן 69 לגברים ו-71 לנשים.

אין בידינו נתונים מדויקים אודות תוחלת החיים של המגזר הצברי הלא דתי להבדיל ממגזרים אחרים באוכלוסייה היהודית. עם זאת אנו מניחים כי תוחלת החיים במגזר הצברי הלא דתי אינה שונה באופן מהותי מזו שבכל ל האוכלוסייה היהודית, ועל כן ניתן להשתמש בנתוני כלל האוכלוסיה היהודית כאינדיקציה די מדויקת לתוחלת החיים של המגזר. 

עם זאת חשוב לציין כי במחקר של הלמ"ס משנת 2002 נמצאו הבדלים בתוחלת החיים בלידה בין ישובים שונים ובין אזורים שונים בארץ. כך למשל נמצאה תוחלת החיים הגבוהה ביותר בנפת יהודה ושומרון ולאחריה בנפות ירושלים ופתח תקווה. נפות אלה מאופיינות באוכלוסייה דתית (בירושלים גם חרדית), ועל כן ניתן להסיק כי תוחלת החיים בקרב המגזר הצברי הלא דתי נמוך יותר מזה של כלל האוכלוסייה היהודית. הדבר עולה בקנה אחד עם הנתונים אדוות שיעורי התמותה שהוצגו לעיל
.

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.